שתלים דנטלים

שתל דנטלי הוא למעשה שורש שן מלאכותי, המוכנס בניתוח אל עצם הלסת.
ניתן לשקם בעזרת השתלים שיניים חסרות, אחת או יותר, ע“י חיבור כתר/ גשר או תותבת נתמכת.
השתל עשוי טיטניום, לאחר החדרת השתל לעצם הלסת, תאי העצם נצמדים לשתל בתהליך המכונה בעגה המקצועית אוסיאואינטגרציה. לאחר תקופת החלמה ראשונית בה השתל נשאר קבור תחת החניכיים, הרופא חושף אותו ומחבר אליו חלק המשמש בסיס לשן או השיניים שיתמכו על ידו.השיטה הקלאסית

תהליך השתלת שיניים קונבנציונלי מתבצע בשני שלבים: שלב ההשתלה ושלב החשיפה, עם תקופת המתנה ממוצעת של בין 3-6 חודשים בין שלב לשלב.בשיטה זאת אנו בעצם מבצעים חיתוך של רקמת החניכיים והחדרת השתלים באמצעות הברגה סיבובית. לאחר מכן, הרופא סוגר את איזור ההברגה העליון של השתל ע“י בורג קטן שאוטם אותו. לאחר ההשתלה באה תקופת המתנה בה חל תהליך ה“אוסטאואינטגרציה“ – (תקופת החיבור /קליטה של השתל לעצם הלסת).
בד“כ ממתינים 3 חודשים בלסת תחתונה ו- 6 חודשים בלסת עליונה.

לאחר תקופת ההמתנה מבצעים חשיפה של השתלים, מסירים את רקמת החניכיים באזור השתל ומחברים ”כיפת ריפוי“. זוהי כיפה ממתכת שמכסה את השתל ומאפשרת ריפוי והחלמה של רקמת החניכיים סביב השתל.
לאחר שבוע ימים של החלמה עם כיפת הריפוי מגיע שלב לקיחת המידות – התחלת השיקום וביצוע הכתרים.
כיום, יש נטייה לקצר את זמן ההמתנה בין שלב הניתוח לבין שלב השיקום וניתן לבצע תהליך קצר יותר (השתלות ביום אחד) אולם עדיין ישנם מקרים שרצוי להימנע מלקצר את התהליך ולפעול עפ“י הפרוטוקול השמרני ולעיתים אף בצורה מחמירה יותר.

גורמי סיכון

החדרת שתלים דנטאליים היא אחת הפרוצדורות הרפואיות עם אחוז הצלחה גבוה ביותר אחוז נמוך מהשתלים אינם נקלטים מסיבות לא ידועות או בשל גורמי סיכון המפורטים מטה.
במקרה והשתל לא ניקלט, ניתן לחזור על פעולת ההשתלה.

סכרת היא מחלה מטבולית נפוצה. הבעייתיות הגדולה היא שבקרב חולי סכרת תהליך ריפוי פצעים ברקמה הרכה והקשה איטי, כל מערך ההגנה של מערכת החיסון מוחלש והם חשופים לזיהומים בשל כך.
עקרונית, אין התווית נגד לביצוע ניתוחי השתלות ובתנאי שהסוכרת מאוזנת בצורה טובה. סוכרת לא-מאוזנת, עלולה לגרום לבעיות ריפוי כלליות, כולל קליטת השתל.

הריון רצוי לדחות כל טיפול יזום (כולל גם את השיקום) עד לפחות לטרימסטר
השני. במהלך ההיריון רצוי להימנע מתרופות לצורך טיפול.

עישון הינו אחד מגורמי הסיכון המוזכרים ביותר בהקשר של כישלונות שתלים ומחלות חניכיים. כיום אין לראות בעישון התווית נגד מוחלטת להשתלות אלא יש להתייחס אליו כגורם סיכון בעל משקל בכישלונות של שתלים בעיקר בשלב הראשוני לאחר השתלות, במיוחד המורכבות שבהן (הרמת ריצפת הסינוס ועיבוי עם עצם).

בעבר, היה נהוג לחשוב כי אסור להשתיל אצל אנשים שמעשנים אך גישה זו נזנחת לאור עובדות שעלו בעבודות קליניות ארוכות טווח. אנו ממליצים להפסיק לעשן מספר ימים לפני ההשתלה.
אם ברצונך לחזור לעשן, מומלץ לעשות זאת לא לפני סיום תהליך הקליטה של השתלים.
במידה ואין ברצונך או ביכולתך לחדול לעשן, מומלץ לפחות להוריד את הכמות ל“מינימום“ ההכרחי.

שימוש בביספוספונאטים אורליים (טיפול באוסטאופורוזיס)

שימוש ממושך בתרופות מהסוג הזה משנות את מאזן ספיגת – בניית העצם הטבעי של הלסתות. בספרות מתועדים מקרים מעטים של זיהומים בעקבות שימוש ממושך בתרופות אלו. כיום אין התווית נגד לביצוע שתלים בחולים המטופלים בתרופות הללו, אך יש לבצע הערכה מקדימה לביצוע השתלים.

כמו בכל ניתוח, ישנו סיכוי קטן מאוד לסיבוכים שעלולים לקרות, למרות כל אמצעי הזהירות שננקטו. אנו נוקטים את כל אמצעי הזהירות הדרושים למנוע סיבוכים:
ביצוע C.T מיועד לביצוע מדידות מדויקות ולמנוע פגיעה עצבית או פגיעה בסינוס, תכנון ביצוע מוקדם ע“י יותר מרופא אחד, שימוש בשדה סטרילי ופרוטוקול אנטיביוטי לפני ואחרי הניתוח מיועד למנוע זיהום.


שתלי שיניים